בכל יום אני פוגשת אנשים מוכשרים שנתקעים במעגל אינסופי של חיפוש עבודה, מה שמפתיע? לעתים קרובות, המכשול הגדול ביותר אינו השוק, המתחרים או חוסר הכישורים, אלא דפוסי החשיבה שלהם עצמם.
הנה חלק מהפרדיגמות המעכבות שאני רואה שוב ושוב:
1. "אני חייב להיות מושלם לפני שאגיש מועמדות"
מכירים את זה? ממתינים עד שתשלימו עוד קורס, תצברו עוד ניסיון, או תשלטו בעוד שפת תכנות לפני שתעזו להגיש מועמדות.
רבים מאיתנו נוטים לחכות עד שנרגיש מוכנים לחלוטין לפני שנגיש מועמדות, הפסיקו לחכות למושלמות והתחילו להגיש מועמדות כשאתם עומדים ברוב הדרישות.
2. "אם אני רק אשלח שוב את אותם הקורות חיים, משהו כבר יקרה"
שליחת המוני קורות חיים זהים מדי יום לכל משרה פנויה היא כמו לזרוק בקבוק לים, אולי מישהו ימצא, אבל זה לא מספיק.
איכות מנצחת כמות. קורות חיים מותאמים אישית, מחקר על החברה ויצירת קשרים אישיים מובילים לתוצאות טובות משמעותית.
3. "אני לא מספיק טוב לתפקיד הזה"
תסמונת המתחזה, אותו קול פנימי שלוחש "הם יגלו שאני לא באמת יודע מה אני עושה", משתקת מועמדים מוכשרים.
כולם, כולל המנכ"לים המצליחים ביותר, חווים רגעי חוסר ביטחון, ההבדל? הם לא נותנים לפחד להכתיב את פעולותיהם. אם אתם מרגישים מוכנים לגמרי לתפקיד, כנראה שאתם לא מאתגרים את עצמכם מספיק.
4. "חייבים קשרים כדי להתקבל לעבודה טובה"
הניסיון הקודם לימד אתכם שרק "מי שמכיר מישהו" מצליח? זו פרדיגמה מגבילה.
קשרים חשובים ויכולים מאוד לעזור, אבל מה שחשוב יותר הוא היכולת ליצור קשרים, וזה משהו שכל אחד יכול לפתח. התחילו לבנות רשת מקצועית היום, גם אם זה אומר לצאת מאזור הנוחות ואל תשכחו, מפגש נטוורקינג אחד יכול לשנות את כל מסלול הקריירה שלכם.
5. "בגילי/ עם הרקע שלי/ אחרי הפסקה בקריירה, אף אחד לא ירצה להעסיק אותי"
האם אתם מניחים מראש שהגיל שלכם היא חיסרון? שהגיל "מבוגר מדי" או "צעיר מדי"?
מה שנראה לכם כחיסרון עשוי להיות יתרון בעיני המעסיק הנכון. הניסיון חיים שלכם, הפרספקטיבה הייחודית והדרך שבה התמודדתם עם אתגרים, כל אלה הם נכסים, השאלה היא איך אתם ממסגרים את הסיפור שלכם.
הפרדיגמות שאנחנו מחזיקים בהן הן לא עובדות אובייקטיביות, הן סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו וכשהסיפור לא משרת אותנו, יש לנו את הכוח לשנות אותו.
אז איזו פרדיגמה מעכבת מונעת מכם להגיע לקריירה שאתם באמת רוצים? ואיך תבחרו לשכתב אותה היום?
