לפני כחודש הייתה לי פגישה מתוכננת עם לקוח פוטנציאלי על פרויקט גדול, מסוג הפרויקטים שממלאים יומן ונותנים תחושת עשייה משמעותית.
הייתי חולה, חום גבוה של 39.5 מעלות, אבל לא רציתי לדחות, לקחתי כדור, התארגנתי, נכנסתי לזום קצת לפני.
10 דקות לפני הפגישה, הודעה מהלקוח, הוא חולה וצריך לבטל.
נשמתי עמוק, התאכזבתי, אבל שמרתי על קור רוח.
יומיים לאחר מכן שלחתי הודעה ללקוח האם יהיה מעוניין לתאם פגישה חדשה, אמר שכן ושלחתי מועדים, אין תגובה, יום אחרי שוב בודקת ושוב אין תגובה, כאן הבנתי שפגישה לא תהיה ובטח לא פרויקט.
שלושה ימים אחרי, ראיתי פרסום של פרויקט לגמרי אחר, ערכי, ייחודי, מדויק לי.
שלחתי פרטים, קיבלתי שיחה ותוך ארבעה ימים כבר התחלנו לעבוד יחד.
למה אני מספרת לכם את זה? אם הייתי לוקחת את הפרויקט הראשון, לא הייתי יכולה לעשות את הפרויקט השני שיותר עניין אותי ויותר התחברתי אליו וזה הזכיר לי תהליך חיפוש עבודה.
לפעמים אנחנו כל כך רוצים למצוא עבודה, שנאחזים בכל הזדמנות. מרוב שרצינו להתחיל לעבוד, התפשרנו על התפקיד שרצינו, על המוצר של החברה, על התרבות הארגונית בחברה ובעיקר לא היינו קשובים לעצמנו, הכל היה ליד, אבל לא באמת מה שחיפשנו.
אבל לפעמים דווקא ה"לא" מפנה מקום ל"כן" המדויק.
אז נכון, חשוב לשמור על גמישות מחשבתית בתהליך חיפוש עבודה.
אבל חשוב לא פחות להקשיב לעצמנו, למה שחשוב לנו באמת ולהמשיך להתמיד.
ודבר נוסף חשוב לא פחות, אתם חולים? תנו לגוף שלכם לנוח ולצבור כוחות, זה עדיף מאשר להתראיין שאתם לא 100 אחוז, רק עדכנו מספיק זמן מראש.
